קמתי לבוקר בספקות. ספק אם ההתרגשות תוביל אותי או שאפול למצוקת הכאב שבתחילת המסע. כך או כך הוכרחתי להמשיך וכמחווה ליום הרכיבה הראשון, רכבתי רק 12 קילומטרים לעיר קראן. אין ספק שהייתי חייב את המנוחה בקראן. הגעתי להוסטל צבעוני וצעיר. בלי יותר מדי אנשים סביבי, מצאתי את עצמי שקוע במסע ובמה הולך לקרות.
המחשבות בשבוע הראשון של המסע לקחו אותי לטיול בפני עצמו ולא ניצלתי את הרגע.
בבוקר שאחרי התבלגנתי במחשבות ובציוד, ולקח לי זמן להתאושש עדיין מהנחיתה. עם כ אלה רכבתי בהתרגשות לכייון אגם בלד. הרכיבה התחילה ברכות ומצאתי דרכים עוקפיות ושקטות בין כפרים. אחרי שלושים קילומטרים בערך הגעתי לעיר בלד ונדהמתי ליופיו של האגם. זה היה צהריים ורציתי לנצל את הרגע כך שפתחתי פיקניק על שפת האגם עם סנדוויץ' וקפה שחור. אהבתי את הרגע ולקח לי כמעט שעה וחצי להכיר את העיר. עם חום השמש רכבתי לאגם בוכין. 30 קילומטרים נוספים של רכיבה בכביש אבל לא היה יותר מדי תנועה. הנוף לא התפשר לרגע וככל שהתקרבתי לבוכין, הטבע נגלה בהדרו.
בסוף היום הגעתי לבוכין. סט צילומים שלי ושל האופניים כמעט בכל פינה מסביב לאגם, ובסופם הגעתי לקמפינג המושלם. המקום היה עמוס במטיילים. משפחות, יחידים, קראונים, אוהלים. הקמתי את האוהל ולאחר מכן פגשתי בחור אנגלי בשם סטיוארט שהזמין אותי לאכול איתו ועם חברו ארוחת ערב. שני רוכבים שהתחילו באיטליה ולמעשה מסיימים בלובליאנה. איך אנגלי אם לא בירה עד לשיכרות. הצמד שתו ללא הפסקה בבר של הקמפינג. אני ישבתי איתם על בירה קוזל אחת.
החלטתי לקחת רכבת שעושה דרכה בתוך ההר על מנת לעבור קטע טיפוס גבוה במיוחד. כך חילקתי קרון עם שני רוכבים צרפתים עם סטייל למשך עשר דקות. ירדתי בתחנה הראשונה והתחלתי לטפס צלע הר. הטיפוס היה מעייף אבל לולא הרכבת, הייתי מאבד הרבה יותר אנרגיות. משם רכיבה בדרגת ירידה להגיע אל לובליאנה. הדרך הייתה מהירה וקלה, בסופה הגעתי לעיר הבירה בקטע בו הכביש היה צר ותנועה מרובה של מכוניות ומשאיות לא הרפתה. העיר עצמה ידידותית לרוכבים וכולה מרושתת בנתיבים יעודיים, בהם רכבתי הלוך ושוב עד שמצאתי את ההוסטל שאליו קבעתי.
כנראה שהבירה עם האנגלים עשתה לי טוב ועשיתי הזמנה להוסטל לאותו יום וחא יום למחרת. כך שלא היה מקום באף אכסנייה בלובליאנה ובמשך שלוש שעות הקפתי אותה בישועה למצוא מקום. הגעתי להוסטל של אנשים מוזרים וכאלה שגרו במיטת קומתיים ולא באמת תיירים. בבוקר עפתי משם והגעתי למרכז העיר. שינוי מרענן ושינוי אווירה. יצאתי לצילומים ונהנתי להסתובב בה כל היום. והנה אני יושב כעת בפאב אירי, שותה גינס אמיתית ומקליד את המילים האחרונות כעת. השמיעה ברורה וצלולה אבל הראייה והתנועה קצת מתעתעת בדרך להוסטל.
קראן:
אגם בלד ובוכי:
לובליאנה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה