הדברים הנכתבים בפוסט זה הם כנקודת מוצא לכל אותם אלה שחפצים להתחיל לרכב בארץ או בחו״ל עם אופניים ולהרגיש את הטבע או להרגיש מחוץ לבית.
כדי שלא תגיעו למצב כמוני, בו נאלצתי להעניק בכוח את האוכף שלי למישהו אחר רק כדי להיפטר ממנו במסע מאי נוחות, אנסה להעביר כמה נקודות חשובות בתהליך דע על מה אתה רוכב, לאן ואיך.
את הקובץ אחלק לשני נושאים:
1. מה זה טורינג
2. דעו על מי אני רוכב ואיך להיערך לטיול
מה זה טורינג?
טורינג מלשון לועזית - לתייר או לטייל, ובהקשרנו, לטייל עם האופניים. בדר״כ מתכוונים לטיול שכולל לפחות לילה אחד של שינה בשטח או במקום אירוח מסוים. ובשביל זה צריך כמובן אופניים. אז איפה זה נכנס בתוך הקטגוריות אופני שטח, אופני כביש, אופני עיר?, בטח אתם שואלים.
האופניים שבדר״כ רוכבי הטורינג משתמשים במסעות שלהם, נקראים באופן לא מקרי, אופני טורינג.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואני הייתי חייב להיות המיוחד שמוצא את עצמו באיסלנד על אופני כביש. אבל זה רק אני, או לפחות מיעוט שאוהב ללמוד מטעויות או ללמוד מטעויות של אחרים או שסתם אין לו כסף לקנות אופניים ראויות למסע.
חוששני שאני עונה פה על כמה סעיפים על עצמי, אבל הפתיח לא עלי.
אז מה זה אופני טורינג?
אופני טורינג הם אופניים שמתאימים לרכיבה ארוכת טווח ולהעמסת ציוד מסע. אפשר לומר שאלו נראים כמו הכלאה בין אופני שטח ובין אופני כביש, ואלה למעשה בבסיסם אופניים שעונים על הצרכים של מטייל קלאסי:
*תאימות להוספת סבלים
*צמיגים ברוחב אידאלי למסע בינוני - ארוך
*תנוחת רכיבה זקופה
*שילדה וגלגלים חזקים
אלה בעיקרון ארבעת הצרכים שאופני טורינג צריכים להיחשב באופן בסיסי.
אין פה חוק ברזל ואין זה הכרח שבאמת צריך להתחשב בקפדנות על כל תנאי בכל סוג של טיול.
אני מחמיר למהדרין ומכאן תוכלו להתפשר על אחד או יותר מן התנאים הללו, אך חשוב לרשום אותם כאן.
תאימות להוספת סבלים:
רבים מאיתנו מעדיפים להעמיס על האופניים דברים בסיסיים שישמשו אותנו במהלך המסע, קצר או ארוך ככל שיהיו.
מסע קצר של לילה אחד או של כמה לילות מצריך מאיתנו לקחת ציוד קל בלבד שאותו אפשר לאכסן בתצורת תיקים שמתלבשים על שלדת האופניים או בתיק גב או בסבל אחורי ועליו ניתן להרכיב תיקי צד.
הערה חשובה שיש לומר. אסור להתקין סבל מרחף על מוט כסא מקרבון. אלומניום או ברזל יתאימו למשימה לעומת זאת לא חשש.
מסע ארוך לעומת, מצריך מאיתנו לקחת בדר״כ ציוד רב יותר שהוא אינדיבידואלי לצרכים של כל אחד מאיתנו.
אפשר להסתפק בסבל אחורי בלבד שמותקן על התקני החיבור בשילדה להתקנת סבל. אלו נקראים באנגלית eyelets או braze-on וחובה לעמוד בסטנדרט זה אם רוצים לענות על התנאי של תאימות לסבל. חשוב לנצל את המעמד ולהעדיף גם התקני חיבור מקדימה על מזלג האופניים, ובכך לאפשר חיבור סבל קדמי בסגנון Low Rider - מרכז כובד נמוך כדי לא לפגוע בהיגוי, יתר על המידה.
תאימות לצמיגי טורינג:
הכלל אומר שאידיאלי יותר לרכב למרחקים סלולים על צמיג ברוחב בינוני. ולכן מבחינה טכנית יש לבדוק שאין מגבלה באופניים להתקנת צמיגים ברוחב מינמלי של 28mm לכל הפחות.
רכיבה עם צמיגים ברוחב קטן מזה עלולים להשפיע על חווית הרכיבה ואף לסכנה.
חלק מאופני הכביש מסוגלים להתאים לצמיגים ברוחב 28mm ולמי שאין אופני שטח או אופני עיר אחרות לצורך המסע, אפשר להסתפק במערך זה למסעות קצרים והעמסת ציוד קל בלבד.
המגבלות שיכולות למנוע התאמה של צמיגים רחבים יותר, אלו מגבלות בשלד האופניים ומערכיו.
מבחינת השילדה צריך לבדוק שיש מספיק מרווח בתומכות השרשרת התחתונות ובקורת האמצע להתאמת צמיג רחב מ 28mm. רפרנס טוב הוא להסתכל איזה צמיג מותקן באופניים שלכם כעת ולפיו להעריך עד כמה השילדה תגביל אותכם בנקודות שצינתי.
מבחינת המערכות, מה שעלול להגביל כאן הוא למשל מגיני הבוץ/מים שמותקנים אם יש, שמצמצים לנו כמה מילמטרים ממרווח הצמיג אליו.
נקודה נוספת היא במזלג הקדמי, בו יש לבדוק שהמרווח מעל הצמיג מספיק רחב ושמשני קורות המזלג יש גם כן מספיק מרווח.
רצוי להתאים צמיגים ללא חריצים ברוחב 32-42mm לרכיבה ארוכה בדרכים סלולות, ומעט דרכי עפר.
צמיגים חצי/ מחורצים ברוחב גדול מ 42mm/1.5 inch מיועדים לרכיבת טורינג שעיקר הדרכים הם בדרכי שטח ופחות כביש.
זו ההמלצה הכללית ולכן רצוי לעמוד בתנאים אלו אם רוצים לעמוד בתנאי תאימות הצמיגים למסע.
תנוחת רכיבה זקופה:
צריך לדעת קצת רקע על גאומטריית האופניים כדי להבין את הנושא ובלי יותר מדי טכני.
אופניים מורכבות משני משולשים ומזלג, כאשר כל שינוי בזוית אחד מהצלעות יגרום להשפעה על מנח הרכיבה בסופו של דבר.
אופניים למסעות צריכות להיות בגאומטריה כזו שתאפשר תנוחת רכיבה זקופה משתי סיבות:
1. כדי לרכב במנח ניטרלי ולמנוע בעיות וכאבים שהגוף עלול לשדר במועד מאוחר יותר.
2. כדי להנות מהנוף.
על מנת לזכות בתנוחת רכיבה זקופה, צריך לקחת בחשבון שני נקודות מגע באופן כללי:
האוכף והכידון שאלו הם נקודות המגע שלנו על האופניים.
כל שינוי בגובה האוכף או במיקומו אחורה וקדימה ישפיעו על תנוחת הרכיבה, וכך גם כל שינוי בהתאמה בגובה הכידון או בסטם ישפיעו על המנח.
רצוי שגובה האוכף יהיה בגובה הכידון ולעיתים נעדיף אפילו כידון גבוה יותר מהאוכף, אך לא חובה, וזאת על מנת לקבל מנח ישיבה זקוף שיפתור אותנו מהרבה צרות בטווח הארוך.
יש לזכור שככל שאנו מגביהים יותר את הכידון או משתמשים בסטם קצר יותר או בהתאמה מנמיכים יותר את האוכף וממקמים אותו קדימה יותר, אנו בעצם מקרבים את המרחק בין האוכף לכידון, ויש להתחשב בתנוחת הרכיבה הכללית שיוצאת מכך לפועל שתיהיה נוחה ומתאימה לנו ולא מכווצת מהקטנת המרחק.
האידיאל אומר שאנו נתאים את האופניים לתנוחת רכיבה זקופה ולא נאפשר לאופניים לכפות עלינו תנוחת רכיבה לא מתאימה בשבילנו. לכן יש לשקול האם שינוי בנקודות אלו(האוכף והכידון) שיובילו למנח רכיבה זקוף, לא ישפיעו על מנח הרכיבה הכללי שמתאים לנו. אם גרמנו לכך שהישיבה תיהיה זקופה אבל האוכף הרבה יותר נמוך ממה שהוא צריך להיות, אזי לא עשינו כאן שום יתרון ואף גרענו. מכל המשתמע כאן הוא שהבסיס לתנוחת רכיבה אדיאלית מתחיל בגאומטריית השילדה עצמה ורק אז עובר למכלולים שבה, לכן רצוי לבחור בשלידה בגודל נכון בשבילנו ובמידת הצורך להעיזר במדידות בחנויות.
😄
שילדה וגלגלים חזקים:
טיולים קצרי מרחק, לא מחייבים אותנו להיערך אליהם כמו הכנה לניתוח. כל אחד יכול להתחיל לטייל באופני הקרבון הססגונים שלו, וזאת בתנאי שהוא רוכב עם ציוד קל בלבד, לכל היותר 5-10 קילו וללא שימוש בסבלים כלל.
ההמצלה המקצועית יותר לרוכבים שרוצים לגמוע מרחקים ולהנות מהטבע יותר זמן עם שינה בשטח הפתוח שכבר נאלצים לקחת עימם אוהל, שק שינה וכ'ו, תיהיה בבחירת שילדה חזקה מחומר אלומניום או ברזל או טיטניום למפונקים, והחרמת המושג קרבון מתחום הטורינג.
קרבון חומר יותר רגיש לפגיעות מאשר ברזל, כך למשל באותה פגיעה, הברזל יספוג התעקמות של החומר ולא קריעת סיבים כמו שהקרבון אלוף בו.
שילדת טורינג ראויה למרחקים ארוכים, היא שילדה ללא אמצעי שיכוך. קפיצים או בולמי שיכוך למיניהם הם בזבזני אנרגיה ודורשים מאיתנו להשקיע יותר מאמץ לאותה התקדמות.
גלגלים - (מתייחס לטיולים ארוכי טווח):
ההגיון אומר, יותר סיחים יותר חוזק. אסור להתפשר על החישוק:
חישוק טורינג אימיתי יכלול במינימום 32 סיחים, וההמצלה פה היא לגלגל עם חישוק בעל 36 סיחים או יותר.
במידה וקורה במהלך הטיול פגיעה באחד מן הסיחים, יהיה ניתן לרכב בזהירות למקום בו תוכלו לתקן את הנזק. אבל במידה ואתם סומכים על גלגל עם פחות מ 32 סיחים ובכלל על חישוק קרבון שאינו מומלץ על הסף, אתם תיהיו בבעיה גדולה ברגע האמת במקרה של פגיעה.
גודל החישוק המומלץ ביותר יהיה בקוטר 26 אינץ. זהו הסטנדרט בכל העולם, ובמקרה ותצטרכו להשיג פנימית במידה הזו או לתקן סיחים שבורים, הסיכוי הוא יותר טוב מאשר בחישוק 700c למשל שקשה יהיה לתקן במדינות נוסח עולם שלישי באזורים נידחים.
נקודות ציון שבח של שני הסטנדרטים:
26 אינץ':
- יכולת למצוא חלקי חילוף טובה יותר
- יכולות יותר טובות בתנאי שטח
- יותר ראוי לעליות ופחות בלאי בטיפוס במהירות איטית
700c:
- גילגול טוב יותר בשטחים מפולסים ופחות מאמץ שיש להשקיע
באופן כללי, אפשר להמליץ על שילדה עם גלגלי 26 אינץ' לאופני טורינג שמיועדות לרכב בשטח, ושילדה עם גלגלי 700c לרכיבה למרחקים ארוכים(חוצי מדינות) שעיקר התנאים הם אספלט, ושטח קשה.
