הדרכים בקרואטיה לא קלים בלשון המעטה.
אני מוצא את עצמי מפלס את הדרך מחדש כל פעם במטרה לקצר או לקחת את הדרך הכי פחות הררית. שלחתי הביתה חבילה של 4 קילו של כל ציוד הטיפוס שלקחתי. כנראה שלא הערכתי טוב כמה קשה יהיה לשאת 4 תיקים מלאים. ביציאה מזאזדר יכולתי לנשום לרווחה. האופניים התנהגו כמו אופניים ולא כמו ריקשה. בנוסף הדרך לפארק קרקא הייתה מישורית כמעט לכל אורכה. בשבילי זה היה יום מושלם חוץ מהחום הבלתי שפוי בקרואטיה.
הגעתי לקמפ סייט בפארק קרקא וניצלתי את יום השבת ליום מנוחה ללא רכיבה וביקרתי באגמים ובמפלי המים המופלאים באזור.
פגשתי משפחה צרפתית עם שלושה ילדים בגילאי 2-4 והתפאלתי לכך שהם כולם רוכבים על גבי שני זוגות אופניים בלבד ובעצם כמו נוודים משוטטים באירופה עם 200 קילו של ציוד, האופניים והילדים. נהנתי בחברתם והיה לי ולילדים ערב מהנה כאשר הם הקשיבו לניגונים עם הגיטרה שנגנתי.
הרכיבה למחרת הייתה מתישה הודות לשמש שייבשה אותי לגמרי. ההתקדמות הייתה איטית בהרים והגעתי בסופו של יום לעיר ספליט. ביקרתי בעיר העתיקה והתרשמתי מהמבנים העתיקים. עשיתי לילה בגסט האוס צפוף של משפחה. תמיד אני מעדיף לישון באוהל שלי ולהיות באווירה חופשית למרות שזה לוקח יותר זמן התארגנות ואקסטרה אנרגיה.
מספליט לדוברבניק המפה הראתה מרחק של 200 קילומטרים בערך ורציתי לחלק את הדרך לשניים כך שאשן ביום הראשון בחצי הדרך.
מצאתי את עצמי בקמפ סייט על חוף נחמד שהיה ממוקם בעיר זאוסטרג. עיר נופש עם קצת מקומיים. הקטע השני לדוברבניק היה מתיש וארוך. רכיבה על גבי מרחק של 120 קילומטרים בחום הקופח ובעליות הלא מרחמות באזור. סוף סוף הרכיבה כללה גם קטע לתוך קראוטיה ולא רק על החוף. בקטע הזה רכבתי על גדות הנהר וחוותי אווירה שונה ומיוחדת של שדות חקלאיים וטרסות. הזכיר לי במראה קצת מקום טרופי באסיה. אחרי זה הכביש התמזג שוב לכביש שעל רצועת החוף ורכבתי על גדות ההרים של החוף ברכיבה מונוטונית ומייגעת. עברתי בגבול לבוסניה בעיר נאום ללא חתימה בדרכון ולאחר 10 קילומטרים שוב חזרתי לקטע הקראוטי. לקראת דוברבניק באזור של הים עם האיים, ההרים ברקע נראו יותר טרופיים וירוקים. כשהגעתי לעיר גילתי עיר מיוחדת עם נמל של אוניות וסירות בכל מקום, והרבה שווקים. בקמפ סייט פגשתי זוג צרפתיים לשם שינוי צעירים. הזמתי אותם לארוחת ערב עימי שהכנתי והיה לנו ערב נחמד יחדיו.
אני מוצא את עצמי מפלס את הדרך מחדש כל פעם במטרה לקצר או לקחת את הדרך הכי פחות הררית. שלחתי הביתה חבילה של 4 קילו של כל ציוד הטיפוס שלקחתי. כנראה שלא הערכתי טוב כמה קשה יהיה לשאת 4 תיקים מלאים. ביציאה מזאזדר יכולתי לנשום לרווחה. האופניים התנהגו כמו אופניים ולא כמו ריקשה. בנוסף הדרך לפארק קרקא הייתה מישורית כמעט לכל אורכה. בשבילי זה היה יום מושלם חוץ מהחום הבלתי שפוי בקרואטיה.
הגעתי לקמפ סייט בפארק קרקא וניצלתי את יום השבת ליום מנוחה ללא רכיבה וביקרתי באגמים ובמפלי המים המופלאים באזור.
פגשתי משפחה צרפתית עם שלושה ילדים בגילאי 2-4 והתפאלתי לכך שהם כולם רוכבים על גבי שני זוגות אופניים בלבד ובעצם כמו נוודים משוטטים באירופה עם 200 קילו של ציוד, האופניים והילדים. נהנתי בחברתם והיה לי ולילדים ערב מהנה כאשר הם הקשיבו לניגונים עם הגיטרה שנגנתי.
הרכיבה למחרת הייתה מתישה הודות לשמש שייבשה אותי לגמרי. ההתקדמות הייתה איטית בהרים והגעתי בסופו של יום לעיר ספליט. ביקרתי בעיר העתיקה והתרשמתי מהמבנים העתיקים. עשיתי לילה בגסט האוס צפוף של משפחה. תמיד אני מעדיף לישון באוהל שלי ולהיות באווירה חופשית למרות שזה לוקח יותר זמן התארגנות ואקסטרה אנרגיה.
מספליט לדוברבניק המפה הראתה מרחק של 200 קילומטרים בערך ורציתי לחלק את הדרך לשניים כך שאשן ביום הראשון בחצי הדרך.
מצאתי את עצמי בקמפ סייט על חוף נחמד שהיה ממוקם בעיר זאוסטרג. עיר נופש עם קצת מקומיים. הקטע השני לדוברבניק היה מתיש וארוך. רכיבה על גבי מרחק של 120 קילומטרים בחום הקופח ובעליות הלא מרחמות באזור. סוף סוף הרכיבה כללה גם קטע לתוך קראוטיה ולא רק על החוף. בקטע הזה רכבתי על גדות הנהר וחוותי אווירה שונה ומיוחדת של שדות חקלאיים וטרסות. הזכיר לי במראה קצת מקום טרופי באסיה. אחרי זה הכביש התמזג שוב לכביש שעל רצועת החוף ורכבתי על גדות ההרים של החוף ברכיבה מונוטונית ומייגעת. עברתי בגבול לבוסניה בעיר נאום ללא חתימה בדרכון ולאחר 10 קילומטרים שוב חזרתי לקטע הקראוטי. לקראת דוברבניק באזור של הים עם האיים, ההרים ברקע נראו יותר טרופיים וירוקים. כשהגעתי לעיר גילתי עיר מיוחדת עם נמל של אוניות וסירות בכל מקום, והרבה שווקים. בקמפ סייט פגשתי זוג צרפתיים לשם שינוי צעירים. הזמתי אותם לארוחת ערב עימי שהכנתי והיה לנו ערב נחמד יחדיו.
