טבע דומם - Manali To Parvati Valley

הדרך חדלה מלנוע. הרוח נושבת בקצב שלה. הנשימה חזרה למוטב דרך ספיקת העצים.
הגוף רגוע. המחשבות על הדרך נעלמו.

הפכתי רציני. כמה שבכביש הייתי רציני מלהגיע ליעד בכל לילה, אבל תחת השפעת אדרנלין. עכשיו אני רציני ללא אדרנלין. וזה בכלל לא מה שחשבתי שאהיה.
המנוחה ריאליסטית מדי מכדי לנוח.
אני כבר לא חושב על מה חשוב.
אני חושב על מנוחה ובטלה.
הגוף מאותת לנוח. הראש נסחף בשנטי שנטי אחר המצב.

הימים במנאלי נראים דוממים. מנוחה החוזרת על עצמה ללא ריגושים.
אני מבלה בלא לעשות כלום עם אויונה. חברתי מרומניה. אנחנו שני ראשים נינוחים ומקבילים.
אויונה מטיילת כבר 14 חודשים והולכת למקומות למצוא שקט ושלווה בעונות הלא מתויירות.

יושב בקומה השנייה במרפסת עם נוף היקפי ליערות הירוקים ולהרים העוצמתיים. ברקע מתנגנת מוזיקה טורקית בהנחייתי. מחכה לאיוויונה שתכין את הצ'אי מסהלה הקבוע כמדי בוקר. אנחנו מעבירים את הימים ביחד באיזי גאוינג. בזכות העונה המונסונית המרחיקה תיירים, הרחובות כאן באולד מנאלי מאוד שקטים ותורמים לרגיעה. הנהר שעובר כאן מגבש את יתר הרחשים ומאזן את הסביבה לקצב שלו. העננים מתפזרים בעמק ומגיעים לגובה הכפרים. ביקרנו בכפר ושישט הסמוך למנאלי. מקום מושבם של המטיילים ההיפיים שיוצאים בלילות לאולד מנאלי. המקומיים חיים בקהילה שקטה ונינוחה. האמבט החם שבמרכז השדרה, מעורר לחיים את הרחוב המרכזי. נכנסתי לטבול באמבט שמקורו במעיינות חמים. לא הצלחתי להיכנס במלוא הגוף מרוב החום הלוהט של המים. ורק טבלתי את כפות הרגליים.

הצטרפנו לחשיש ולחברו לביקור חוזר בכפר ושישט. חשיש הוא בחור מעניין. הדמות שלו יוצאת החוצה מבלי להסתיר שום פגם. יש לו שני כדורי משחק. איתם הוא מנופף באוויר ועושה תעלולים. הוא מחזיק בבקבוק רום באופן קבוע ושותה בלגימות תכופות. ראסטות מלבלבות את ראשו בחצי מטפחת שעוטפת אותם. הוא מדבר בלשון מתגלגלת ומתאר סיפורים שקרו לו כל פעם בזמנים שונים ומחליף אותם בקצב לא מסונכרן. ארבעתנו הלכנו לרסטה בר קפה, שם הייתה מסיבת טכנו בלייב. ישראלים שוטפים את המקום. הווי של ריקודים בין מטיילים למקומיים, בחיבור של מקום חמים ונוף הרים. בחוץ קר ויורד גשם ללא הפסקה. הערב נמשך גם בבר קפה באולד מנאלי. הקשבנו לניגונים של נגן עווד מאיראן מלווה בנגן תוף מקומי, לקולה המיוחד של זמרת איראנית. לחשיש לא הייתה יכולת הקשבה והוא עשה פרצופים שהביאו לחיכוכים עם המארחים ורק אז סיימנו את הערב.

יושב קרוב על יד האופניים. מביט לשמים הפתוחים שסוף סוף הכוכבים נראים אחרי מזג האוויר הסגרירי במנאלי. חושב כמה אני מתגעגע לדרכים. להרפתקאות של ייאוש ותקווה. 

מוציא אוויר בעשן הסיגריה כסיכום על יום הרכיבה המאתגר שעבר עלי. זיקוקים ברקע בצבעים צהוב אדום וורוד, מתפוצצים על רקע ההרים הנשגבים. צרצרים בטרנס ממכר מהדהדים מהיער. אני יושב לבדי בחושך על מזרון במרפסת הגסט האוס בקאסול ומעריך את כל מה שמסביבי. הגעתי בשעת ערב וההרים הטרופיים נצפו מכאן בהרמוניות ירוקה עוצמתית. כנראה שהיגיעה לכאן הייתה שווה את מאמץ הדרך כי שכחתי שרכבתי ארבע שעות רצופות תחת מונסון גשמי. כששעון המעורר העיר אותי הבוקר במנאלי, לא התלהבתי לקום מהמיטה. רק בנונדניק הרביעי או מי יודע כמה, עוד בזמן שהראש עדיין היה מעורפל, החלטתי שעלי להתקדם הלאה. יצאתי בשעה עשר בבוקר והשמיים איימו עלי בגשם קל.
רכבתי דרומה על הכביש הישן שעובר בכפרים הגבוהים בתוואי של נהר הביאס. הכביש המהיר שמקביל לדרך הכפרים, נפגע קשה מעוצמת הנהר שהתחזק כתוצאה מריבוי הגשמים בימים האחרונים. הנהר האימתני הזה יורד מהרוטנג היכן שעברתי את מעבר ההרים האחרון. רכבתי עד לכפר קולו, כולי ספוג מיים ועייף מהדרך הקופצנית המשובשת. כל הנהרות ומפלי המיים עלו על גדותיהם וגרמו לסגירת קטע גם בכביש הישן היכן שרכבתי. שני הודים נחמדים עזרו לי להעביר את האופניים על גבי גשר לא גמור. טיפסנו באמצעות קורות מתכת שהונחו בזווית חדה וצלחנו את ההצפה. הגשמים נמשכו עד לרגע שפניתי מזרחה ועזבתי את נהר הביאס. השמיים נפתחו וההרים הירוקים בעמק הדהימו אותי בשיכרון. טיפסתי במעלה העמק עלייה ממושכת. סה"כ טיפוס מצטבר של 1100 מטרים הובילו אותי לקאסול.
כמה טוב שוב להתאושש בנוף שכזה.
היגיעה לרגיעה שוב מושכת אותי להישאר ולאגור אנרגיות.

טבע דומם. הכל מונח על השולחן במרפסת בגאסט האוס בסידור מאורגן. דבש, חלב שקדים, גבינת יאק, ונרתיק הסיגריות. קפה שחור גם יש ואפילו צ'אט מסהלה. הטבע מסביב מחולק לג'ונגל ההררי שלצד הגסט האוס. קו הראייה שלי אל עבר ההרים התוכמים את עמק פרווטאי, באמצעות עובר הנהר. קשה מאוד לקום מתנוחת השכיבה בנירוונה שכזו. מכאן הטבע הדומם גורם להרהר על כל תצורת החיים הדינימת המסחררת בצידו השני של העולם. חלק מן האנשים נסחפים אל תוך הנירוונה הזו ונהפכים לטבע דומם בעצמם. חלק מן האנשים נטרפים הסחף הנהר הריגשי שלהם. וחלק מן האנשים פשוט נאנחים למציאות הזמנית של כל שיש לטבע להציע. אני מרגיש שייך לממשות הזמנית האוחזת בקשרים שמחכים לההידק. חוסר הזמן מערער את מחשבותיי. יתר הזמן לא חשוב ואיני חושב על מה שחשוב. השילוב הזה גורם לי להישאר רציני.

בקאסול אפשר למצוא את כל הסחפים הללו. בין מסיבות של נגמרות, מוזיקה ישראלית, ישראלים משוחררים, ישראלים משתקעים, אוכל הודי, אוכל ישראלי ומערבי, מקומיים הודים ומטיילים שכאלה נסחפים בין כל הסחפים. ורוכב אופניים אחד.

קיבלתי מכת אדרנלין נוספת כאשר עליתי על האופניים ורכבתי ארבע קילומטרים במעלה העמק לכפר מניקאראן. מתקדם אל נתיב ההרים המושלגים. בהגעי לכפר נדהמתי לגלות את מקדש שארי שאיב, השוכן על נהר פרווטאי. בחציית הגשר נכנסים ישירות למקדש העצום היישר לאמבטיות החמות מן המעיינות החמים שנחשבות למקודשות. ישנם הודים שמיטהרים במים וישנם הודים שמכבסים את בגדיהם ומשתכשכים בסבון. אני ניצלתי את האמבט להרפיית השרירים. שלושה הודים בלבוש בודהיסטי מסורתי עם חרבות הזמינו אותי פנימיה למבואה פנימית שמובילה לבאזר המרכזי. מן הבאזר הבחנתי במדרגות שיורודות למקדש. התבוננתי אך ורק מהכניסנ ויכולתי לראות פסלון עגל מוזהב, ונזיר בודהיסטי בפעולה טקסית לצד פסל מאובן גדול מיימדים. בצידי השני של הגשר, נהר רחב היקף משיק מים מהעמק דרך המקדש בהגיעו לנהר פרוואטי.

הזמן אל תוך עצמי. אוגר ומשמר אנרגיות. נחת הרוח לא מאפשרת זליגה של כוחות לא רצויים. הלא לעשות כלום בונה את היסודות, מאשר לחיות עם חיפויים תלותיים. מתוך הריק מאירים ההשתקפויות של עצמך. המקום בו נמצא המצפון. המפגש עם האני. הדרך לשמה מצריכה חשיבה בבערה נמוכה. כזו שבעולם עם הלך רוח אינטנסיבי עלול לכבות אותה. הרצון האמיתי הוא לרצון עצמו. אלו כל אותם מחשבות שעלו לי בעשן הסיגריה ביום שישי בערב.

מנסה לסדר את המחשבות. מה אעשה בזמן הריק שנותר לי בהודו. קודם כל סידרתי את מצרכי האוכל שעל השולחן במרפסת בה אני מבלה את מרבית שעות היום ברביצה. על השולחן תמיד יש חטיפים ודברים מתוקים, לצד הפירות. כך שהאוכל  תמיד נמצא במרחב הראייה שלי מתנוחת השכיבה. כך הזמן עובר בין מחשבות על ארוחות.
החלטתי על בטן מלאה שהגיעה השעה לצאת מן השגרה. כך ביום ראשון בבוקר יצאתי ממוקד מטרה לטרק לכפר גראהן המבודד, השוכן במעלה העמק. לקחתי איתי את תיק הצילום וחולצת שינה. הלכתי בנינוחות בדרך שלצד הנהר במשך כמה קילומטרים בודדים. באיזשהו שלב הדרך הובילה אך תוך העצים על צידו של ההר ומשם התחלתי לטפס על גרמי האבנים. מפלי מיים רבים נשפכו אל תוואי הדרך והקרקע נעשתה טובענית. במרחק קצר מהכפר, הדרך התפלגה לשני כיוונים. שלט מבלבל הצביע כך: אופציה ראשונה הייתה דרך של קילומטר וחצי במעלה ההר. אופציה שנייה הייתה דרך "קלה" לצד הנהר המובילה למפל המים. לאחר שהלכתי שלוש שעות והייתי מותש מן הדרך, החלטתי שאלך בדרך "הקלה" כפי שהשלט ציין. הדרך התגלתה כמעקף לצידו השני של הכפר. הייתי נחוש להגיע להום סטי כלשהו ולנוח מהטיפוס התלול. לאחר חציית מפל המיים, עליתי בנתיב לא ברור שהוביל לגובה הכפר. לפתע נגלו אלי בתי העץ הששגוניים ששכנו על צלע ההר.

מקומיים בלבוש מסורתי בירכו אותי לשלום. הלכתי בנתיב של שורת בתים בין הפרות שמתהלכות אט אט. עצרתי לרגיעת צהריים במסעדת "סמי המקורי", המסעדה היחידה של הכפר. הזמנתי צ'אי ופראנטה. לחם עגול עם תפוח אדמה. אנשי המקום אירחו אותי לעשן איתם. העברתי זמן מה מתבונן על הנוף האדיר מגובה 2200 מטרים. הקצב של הכפר הכתיב לי את זמנו. בהליכה שקטה הגעתי לבתים על צלע השני של ההר על מנת למצוא מקום הארחה עם נוף לעמק שממנו הגעתי. קיבלו אותי בברכה מקומיים אחדים. ביניהם נאנוק בעל גסט האוס שסגר אותו עקב העונה המונסונית חסרת התיירים. נאנוק הסכים שאצלם אותו בחיוך ובנחת. הפנה אותי לגסט האוס קרוב. הוזמנתי שוב לשבת בנירוונת העשן עם אנשי המקום והם הסבירו לי על הכפר. אנשי מלאנה. מכפר אחר בפרווטאי גילו את המקום כאן לפני 200 שנה במטרה להקים קהילה מבודדת ומקושרת. חיים כאן 400 אנשים. לבושם ששגוני ומרופט בבד טבעי. שמתי לב שהם אוהבים תכשיטים וצמידים שמכינים ביד. חזרתי שוב למסעדה על מנת למצוא בית עם נוף יותר פתוח ונשארתי לארוחת ערב. נכנסו שני מטיילים נוספים בשעת לילה. הכרתי את דניאל. מטייל צעיר מאוסטרליה. ואת שותפו לדרך ייאש. מטייל מקומי שמטייל באסיה. הזמנו בורקס. עישנו. שמענו מוזיקה. ודיברנו על תרבויות של כל אחד ממנו הגיע. בסיום הערב, הלכנו יחדיו לבית הסמוך והתראחנו שם. במרכז הבית בקומה השנייה ישבנו בחשכה לאור נרות על השטיח. תוך כדי שייאש לימד אותי פוקר הודי, התפרץ לעברנו עכביש בגודל הכי ענקי שראיתי בחיים. כולנו קפצנו מהמקום והתגוננו. התברר שכל הבית מלא עכבישים בגדלים שונים. ראינו גם עכביש קטן יותר אך צבעו העיד על היותו ארסי. דניאל האוסטרלי הסביר. המשכנו את משחק הפוקר עד לשעות הקטנות על המיטה שבחדר. חלמתי כל הלילה על עכבישים. למחרת בבוקר שוב פנינו אל המסעדה והזמנו שקשוקה. החלנו את דרכנו לירידה שארכה שעתיים וחצי וחזרנו לקאסול.