רגע. אני מוצא את עצמי בהימלאיה.
הובלתי את עצמי הנה או שהובילו אותי?
אני עוצר בשאלה הזו כאן ועכשיו ומביט כבר אל מעבר ההרים לכלי רכב מבין הגבוהים בעולם. בעוד שבועיים אני אגשים את החלום שציירתי בכל חיי. חלום שבו ארקיע את ההגשמה החלומית למציאות ממשית. במבט לאחור אני גאה בפריצה כנגד הפחד. במבט קדימה מתוך עצירה זו, אני שואל את עצמי את השאלה המהדהדת. איפה אני ולאן אני הולך?
אני נמצא רגע לפני פריצה לאתגר הנשגב הבא. אני הולך להימלאיה. לצפון הודו. אני מגלה את עצמי בכל התקדמות נתונה. גם אם לא אצליח לעבור בכל מכשול פיזי. הרי את המנטלי כבר הנחתי הרחק מאחור. הפחד להצליח לא יכול להתקיים. הוא כבר איננו באופק.
לא ניתן לעצור את הרגע.
כן אפשר להנציח את זיכרון הרגע.
למעשה לא עצרתי לטייל לעולם. התקרבתי להרפתקאה הבאה בדמיונותיי. הדמיון יוצר מציאות. המציאות מנציחה זיכרון.
וזה מה שהוביל אותי לכאן.
המסלול המתוכנן נמתח מהצפון לדרום לאורך 1500 קילומטרים ועובר במעברי הרים הגבוהים בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה