מסע פשוט במדבר

הטיול הראשון של השנה היה בסימן עלייה על הכביש עם האופנוע. את אופני הברזל למסעות החליפו דגם דו שימושי של ב.מ.וו. אם אפשר לקרוא לזה מכונת טורינג אזי אני על המפה. את הבוקר התחלתי בשעה 02:30 לפנות בוקר. לא מהירתי להתעורר מוקדם במיוחד, אלא בדידות רדפה אותי וגרמה לי לקום על הרגליים ולהמשיך בתנועה. לקחתי את הזמן להכנות אוכל ושאר ציוד לקמפינג. הכתיבה כרגע בשק השינה במבט סיכום יומי לאחור, נראית כהקלה משמעותית במחלת בדידות של מטייל מתחיל או מטייל שמתחיל את עונת הטיולים בימיו הראשונים. אותה בדידות הציפה אותי כאשר טענתי את הציוד והתחלתי את הרכיבה מהבית על כביש 4 דרום. מהר מאוד שכחתי מהי בדידות בזמן שמזג האוויר השתנה בבת אחת. עננים סגרו את השמים במהרה ורוחות עזות התפרצו בכיוון הנגדי לרכיבה. הגרר עם הרוח שיצרו התיקים הצדדים הוסיפו לחוויה הקשה של איזון האופנוע. עלתה בי מחשבה לפרסס חזרה הביתה, אך השאיפה לאתגרים חזקה ממני. במהרה עצרתי בתחנת אוטובוס לתפוס מחסה ממטר גשם אקראי ומחשבות רדפו אותי. הרוח בשלב מסוים נרגעה אך עדיין הייתי על המושכות. המשכתי לרכב לכיוון ישובי עזה. הגעתי לצומת משאבי שדה. שם תידלקתי את האופנוע בתחנה. עשיתי הפסקת אוכל ארוכה. ממתין להתפזרות העננים הטעונים. הרוח המשיכה להכות. שמתי מוזיקה להרגעת הרוחות. בשלט ניצנה, ביקרתי לראשונה בחמוקי האבנים. אתרים היסטורים נוספים עניינו אותי לצלם בהן לאורך דרך הכורכר שהובילה לגדר הגבול המצרי. תמיד חלמתי לרכב בכביש 10 לאורך הגבול. החיילים רשמו אותי בשער הכניסה. מהירתי להדליק את המצלמה. העיניים התרחבו לאור הנוף המרהיב. רכבתי בקצב נינוח וחופשי. התחלתי לטפס למעלה הרמה. לצד הדרך גדר הגבול עם סיני. מזכירה לי שאני עדיין מוגבל בצעדיי לחופש מוחלט. יצאתי מכביש 10 והעמקתי פנימה לחיפוש אתר הקמפינג. פניתי שוב לדרך כורכר קצרה שהובילה אותי לבורות לוץ. האתר היה נוח. הקמתי את האוהל במבנה שהגן מפני הרוח. שוטטתי עם המצלמה עד שהערב ירד ונאלצתי להיכנס לשק השינה עקב הקור והבדידות. 

כבר מתוך השק השינה מרגישים שהבוקר התחיל שליו. חשבתי מה אם, אוכל לשנות ולהמתיק את מה שצפוי לי היום בדרכים ולשכתב סיפור מענין. הסיפור ביום השני לרכיבה באמת הכיל הרבה. זה התחיל במחשבות האם יספיק לי כמות הדלק כדי להשלים סיבוב מעקפי ולחזור דרך מתכש רמון. החלטתי להמשיך לרכב על כביש 10 עד להתכנסות עם כביש 12 קרוב לאילת. שם אוכל להעריך האם יספיק לי הדלק להשלמת התיכנון המקורי. הייתי כמעט המטייל היחיד בכביש הצר והמפותל. הרגשתי כמו סוס שדוהר בכיוון הנכון אל עבר אל הלא נודע. קמתי מהחלום כשיצאתי דרך שער הצבא בסוף הכביש. מצאתי את עצמי מחכה בתחנת האוטובוס. אוסף את כל המחשבות מה הצעד הבא. הרגשתי שהגוף מאותת לקחת הפסקה ולהבין איפה אני. הבנתי שאני מאוד קצוב בדלק והברירה היחידה הייתה או לרדת לאילת או לעשות סיבוב עיקיפי ליוטבתה. תוך כדי מחשבות הבחתי בתחנה ממול בשלושה רוכבים נוספים שמחכים בצומת. ניגשתי אליהם להתייעצות. אחד הרוכבים שלף מיד ג׳ריקן דלק והציע לי להשתמש בו. קפצתי מפליאה ובירכתי אותו. מילאתי לעצמי 4 ליטר דלק. בהחלט כמות נדיבה שתאפשר לי לבצע את תיכנון הרכיבה המקורי. הדרך קראה לי להמשיך לרכב ולצאת מקיפאון המחשבה. ביקרתי בחולות כיסוי, דינונות חול טהורות. מרוב החום שהוקרן מהחול, לא חשבתי להישאר לישון במקום כפי שתיכננתי. ניכנסתי למכתש ברכיבה איטית ונוחה. הדרך קראה לי לרדת לכורכר ולחפש מקום קמפינג בשטח. ציר הנפט לא הטריד אותי יתר על המידה למרות צמיגי הכביש באופנוע. חישפתי אתגרים וריגוש ולכן עליתי על דרך 4x4 עד שהגעתי בבטחה למקום השינה בנחל גוונים. שוב תחושת בדידדות עלתה בי כאשר בידי המצלמה, מחפש את עצמי על ראש ההר. צילמתי צילום נוף רחב כאשר אני הופעתי במרחב בתור צללית. כשירדתי מן ההר ללא תובנות מושכלות, שלושה מטיילים קראו לי להצטרף אליהם לישיבה. נחמד שמבין כל הזוגות וכל המשפחות באתרי הקמפינג, קיימים אותם מטיילים פשוטים שלא עוסקים בשום דבר אחר מלבד ההתחברות לטבע ולאנשים שנמצאים בו. בהזמנה חמה הצטרפתי אליהם למעגל גברים סביב המדורה. עם סיום היין הראשון, הופיעו חבורת הנשים שביקשו להצטרף לחום המעגל. כל הקולות לובו באדיבותו של חום האש שקישר בין כולנו. אם דבר יותר טוב ממעגל שיחה שכזה שמכניס בך תובנות מעמיקות וגורם לך להעריך את זה שהגעת למסע.