בני האדם והחיות, רובם חיים בקהילות. המניע הראשון לכך הוא הפחד בחוסר הגנה. הרצון להישאר באי הבודד בתוך האוקיינוס הגדול. הפחד לחפש קרקע אחרת משאיר אותם מחוברים לאדמה. המעיזים לצאת מהלהקה, אלו הנבדלים, שלעיתים נתפסים בעיני אחרים כחסרי הטובה והנצלנים. כך נוצרים שני מחנות. שתי קהילות. שני אויבים. בתוכם שונאים ועוד נבדלים. כך נוצרים פלגים. חלקם שונאים. חלקם אוהבים. חלקם חזקים שעוזרים לחלשים. חלקם חלשים החשים מוגנים. במקום ליצור אויבים ולהישאר אטומים באוטונומיה שלכם. נסו להיפתח לתרבויות חדשות, לקהילות חדשות, לאנשים חדשים. אולי אין באמת ממה לפחד מהשונה, ואין ממה לשנוא. והנה משבר הקורונה תופס את כל הקהילות בכל רחבי העולם, וגורם לאנשים לחזור להיות בדידים ויחידים. להיות חסרי הגנה, חסרי מתקפה. להיות מנותקים, ולא לפתח יחסים. נראה שהעולם הזה חוזר למבול. ללא קרקע. ללא קבוצות איים. ללא אדמה. המסר כאן הוא דווקא לחזור למה שגורם לקבוצות להיות אויבים. ואולי לנסות בשלב זה לאחות את העולם לגלובליזציה אחת חזקה וליצור לעצמנו אדמה אחת גדולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה